רצפת האגן: השריר שכל אישה צריכה להכיר, בכל גיל
רצפת האגן משפיעה על שליטה בשלפוחית, על יציבות הגוף ועל איכות החיים, אבל מעט נשים מכירות אותה. מה חשוב לדעת ומתי לפנות לפיזיותרפיה.
רוב הנשים יודעות לזהות את שרירי הבטן, הירכיים או הזרועות, אבל כשמדברים על רצפת האגן רבות נשארות עם סימן שאלה. וזה חבל, משום שמדובר בקבוצת שרירים שממלאת תפקיד מרכזי בחיי היומיום, ושחולשה או בעיה בה יכולות להשפיע מאוד על איכות החיים. דליפת שתן קלה בזמן צחוק, תחושת כובד באגן או כאבים בזמן יחסי מין הם תופעות נפוצות, אבל הן לא גזירת גורל. הכרת השרירים האלה היא הצעד הראשון לשמירה עליהם.
מהי רצפת האגן
רצפת האגן היא קבוצה של שרירים, רצועות ורקמות שנמתחים בתחתית האגן, בין עצם הערווה מקדימה לעצם הזנב מאחור. אפשר לדמיין אותה כמו ערסל שתומך באיברים הפנימיים: שלפוחית השתן, הרחם והמעי. השרירים האלה אחראים על השליטה בשתן ובצואה, על תמיכה באיברי האגן, על יציבות הגב והגוף ועל תפקוד מיני.
כמו כל שריר אחר בגוף, גם שרירי רצפת האגן יכולים להיחלש, להתכווץ יותר מדי או לאבד את התיאום שלהם. ההבדל הוא שאת השרירים האלה לא רואים, ולכן קל להתעלם מהם עד שמופיעה בעיה.
מה מחליש את רצפת האגן
היריון ולידה הם הגורמים המוכרים ביותר. משקל התינוק במהלך ההיריון, השינויים ההורמונליים והלידה עצמה מעמיסים על השרירים ועל הרקמות. אבל גם נשים שלא ילדו עלולות לסבול מבעיות ברצפת האגן.
גורמים נוספים כוללים את גיל המעבר והירידה באסטרוגן, עצירות כרונית ומאמץ חוזר בשירותים, שיעול כרוני, עודף משקל, הרמת משאות כבדים בטכניקה לא נכונה ואפילו פעילות ספורטיבית אינטנסיבית עם קפיצות רבות. יש גם מצב הפוך, שבו השרירים מתוחים ומכווצים מדי, ודווקא זה גורם לכאבים ולקשיים.
הסימנים שכדאי לשים אליהם לב
בעיות ברצפת האגן מתבטאות בצורות שונות, ונשים רבות לא מקשרות בין התסמינים לבין השרירים האלה:
- דליפת שתן בזמן שיעול, התעטשות, צחוק, קפיצה או ריצה.
- דחיפות פתאומית ותכופה ללכת לשירותים.
- תחושת כובד, לחץ או בליטה באזור הנרתיק.
- כאבים בזמן יחסי מין או קושי בשימוש בטמפון.
- קושי בשליטה בגזים או בצואה.
- כאבי גב תחתון או כאבי אגן שאינם חולפים.
חשוב להדגיש: אף אחד מהתסמינים האלה אינו חלק נורמלי שצריך להשלים איתו, גם לא אחרי לידה וגם לא בגיל מבוגר. הם נפוצים, אבל ניתנים לטיפול.
פיזיותרפיה של רצפת האגן
פיזיותרפיה ייעודית לרצפת האגן היא תחום מקצועי מוכר, ובישראל יש פיזיותרפיסטיות רבות שמתמחות בו, הן בקופות החולים והן באופן פרטי. הטיפול מתחיל בהערכה מקיפה של מצב השרירים, של היציבה ושל הרגלי היומיום, ובהמשך נבנית תוכנית תרגול אישית.
הטיפול יכול לכלול לימוד של הפעלה נכונה של השרירים, תרגילים לחיזוק או דווקא להרפיה, טכניקות נשימה, הדרכה לגבי הרגלי שירותים ושימוש בכלים מסייעים. נשים רבות מגלות שכמה שבועות של עבודה מסודרת משפרים מאוד את התסמינים. הפנייה לטיפול עוברת בדרך כלל דרך רופאת המשפחה או רופאת הנשים, וכדאי לברר מה הזכאות בקופה שלך.
תרגילי קגל: לא פשוט כמו שנשמע
תרגילי קגל, כלומר כיווץ והרפיה של שרירי רצפת האגן, הם התרגיל המוכר ביותר בתחום. אבל מחקרים וניסיון קליני מראים שנשים רבות מבצעות אותם בצורה שגויה: מכווצות את שרירי הבטן, הישבן או הירכיים במקום את רצפת האגן, או עוצרות את הנשימה במהלך התרגיל.
בנוסף, לא כל אישה צריכה לחזק. מי שהשרירים שלה מכווצים מדי עלולה דווקא להחמיר את המצב בתרגילי חיזוק. זו הסיבה שעדיף לקבל הדרכה מקצועית לפחות בהתחלה, כדי לוודא שהתרגול נכון ומתאים. בתחילת הדרך, כדאי לתרגל בשכיבה, ולהקפיד להרפות את השרירים לגמרי בין כיווץ לכיווץ.
אחרי לידה: החלמה בקצב הנכון
התקופה שאחרי הלידה היא זמן קריטי לרצפת האגן. בחודשים הראשונים הגוף עדיין מחלים, וחזרה מהירה מדי לפעילות אינטנסיבית כמו ריצה או אימונים עם קפיצות עלולה להעמיס על השרירים. במדינות רבות ממליצים לכל יולדת לעבור הערכה של רצפת האגן לפני חזרה לפעילות ספורטיבית, ובישראל המודעות לנושא הולכת וגדלה.
את ההחלמה אפשר להתחיל בעדינות כבר בימים הראשונים, עם נשימות נכונות וכיווצים קלים, בהתאם להמלצת הצוות הרפואי. חשוב לשים לב לסימנים כמו תחושת כובד או דליפה בזמן פעילות, ולפנות לבדיקה אם הם מופיעים או נמשכים.
הרגלים יומיומיים ששומרים על רצפת האגן
מעבר לטיפול ייעודי, יש הרגלים פשוטים שתורמים לבריאות רצפת האגן: שתייה מספקת של מים לאורך היום, תזונה עשירה בסיבים שמונעת עצירות, הימנעות מדחיפה ומאמץ בשירותים, הרמת משאות כבדים בנשיפה ובכיפוף הברכיים, ושמירה על משקל תקין. גם פעילות גופנית מאוזנת, כמו הליכה, פילאטיס ושחייה, תורמת לחיזוק כללי של מרכז הגוף.
לשבור את השתיקה
אחת הסיבות העיקריות לכך שנשים לא מקבלות טיפול היא מבוכה. נשים רבות סובלות שנים מדליפת שתן או מכאבים ולא מספרות על כך לאף אחד, גם לא לרופאה. חלקן מתאימות את החיים לבעיה: מוותרות על ספורט, נמנעות מטיולים ארוכים או נושאות איתן תמיד בגדים להחלפה. שיחה פתוחה עם הרופאה, ואפילו עם חברות, מגלה בדרך כלל שהתופעה נפוצה הרבה יותר ממה שחשבת, ושיש לה פתרונות. ככל שפונים מוקדם יותר, כך הטיפול פשוט ויעיל יותר.
לסיכום, רצפת האגן היא חלק חשוב מהבריאות של כל אישה, בכל גיל ובכל שלב בחיים. אין סיבה להתבייש בתסמינים או להשלים איתם. היכרות עם השרירים, הרגלים נכונים ופנייה לרופאה או לפיזיותרפיסטית מומחית יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים.
