בדידות בגיל השלישי: איך שומרים על קשרים חברתיים ועל תחושת שייכות
בדידות משפיעה על הבריאות לא פחות ממחלות רבות. דרכים מעשיות לחזק קשרים, להצטרף לקהילה ולמצוא שוב תחושת שייכות בגיל המבוגר.
הילדים גדלו ועברו לגור רחוק, חברים ותיקים הלכו לעולמם או עברו לדיור מוגן, העבודה שמילאה את היום נגמרה, ולפעמים גם בן או בת הזוג כבר אינם. אנשים רבים בגיל השלישי מוצאים את עצמם, כמעט בלי לשים לב, עם הרבה פחות קשרים חברתיים משהיו להם פעם. הבדידות אינה רק תחושה לא נעימה. אנשי מקצוע בתחום הבריאות מתייחסים אליה כיום כגורם סיכון משמעותי, שקשור לדיכאון, לירידה קוגניטיבית, לשינה לא טובה ולמצב בריאותי כללי ירוד. הצד המעודד הוא שאפשר לעשות הרבה כדי לשמור על קשרים ולבנות חדשים, גם בגיל מבוגר.
בדידות מול לבד
חשוב להבחין בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. יש אנשים שחיים לבד ונהנים מהשקט ומהעצמאות, ויש מי שמוקפים במשפחה ובכל זאת מרגישים בודדים. הבדידות היא הפער בין הקשרים שאדם רוצה לבין אלה שיש לו בפועל, והיא קשורה לא רק לכמות המפגשים אלא גם לאיכותם.
לכן, הפתרון אינו בהכרח למלא את היומן. לפעמים שיחה אחת עמוקה בשבוע עם חבר קרוב משמעותית יותר מכמה מפגשים שטחיים. השאלה המרכזית היא האם יש בחייכם אנשים שאפשר לשתף אותם, לבקש עזרה ולהרגיש שאכפת להם.
ההכרה בכך שמרגישים בודדים היא צעד ראשון חשוב. אנשים רבים מתביישים בתחושה הזו או מסתירים אותה, אבל היא נפוצה מאוד, והיא לא מעידה על כישלון אישי. היא פשוט סימן שמשהו צריך להשתנות.
לשמור על הקשרים הקיימים
לפני שמחפשים קשרים חדשים, כדאי לחזק את הקיימים. חברים מהעבודה, שכנים ותיקים, קרובי משפחה רחוקים, חברים מהצבא או מבית הספר: כולם יכולים להפוך שוב לחלק פעיל בחיים, אם מישהו לוקח יוזמה.
לפעמים זה דורש רק שיחת טלפון. אנשים רבים מחכים שמישהו אחר יתקשר, ובסוף אף אחד לא מתקשר. כדאי לקבוע לעצמכם הרגל: להתקשר לחבר אחד או שניים בכל שבוע, גם בלי סיבה מיוחדת. שאלה פשוטה כמו "נזכרתי בך, מה שלומך?" פותחת דלתות.
עם המשפחה, אפשר לקבוע מפגשים קבועים, כמו ארוחת שישי, שיחת וידאו שבועית עם הנכדים שגרים רחוק, או יום קבוע שבו אחד הילדים מגיע לביקור. מסגרת קבועה מורידה את הצורך לתאם כל פעם מחדש ומבטיחה רציפות.
להצטרף לקהילה
בישראל יש מגוון רחב של מסגרות שמיועדות לגיל השלישי, וכדאי להכיר אותן. מועדונים לגיל הזהב, מרכזי יום, מתנ״סים, אוניברסיטאות עממיות ובתי כנסת מציעים פעילויות, חוגים והרצאות. רבות מהן זולות או מסובסדות.
הנה כמה רעיונות לפעילויות שמחברות בין אנשים:
- חוגי ריקוד, שירה בציבור או מקהלה
- קבוצות הליכה או התעמלות בפארק
- חוגי לימוד: היסטוריה, שפות, אמנות או תנ״ך
- סדנאות בישול, יצירה או צילום
- מועדוני קריאה וקבוצות דיון
- טיולים מאורגנים של הרשות המקומית או של עמותות
המפגש הראשון הוא לרוב הקשה ביותר. זה טבעי להרגיש מבוכה כשנכנסים לקבוצה חדשה. כדאי לתת לזה כמה פעמים לפני שמחליטים אם זה מתאים, ואם אפשר, להגיע בפעם הראשונה עם חבר או שכן.
התנדבות: לתת ולקבל
התנדבות היא אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות. היא מעניקה תחושת משמעות ותכלית, מחברת לאנשים חדשים ולעתים קרובות גם מאפשרת להשתמש בניסיון ובכישורים שנצברו לאורך שנים.
האפשרויות רבות: חונכות לילדים ולבני נוער, עזרה בבתי חולים, בבנקי מזון, בספריות, במוזיאונים או בעמותות סיוע. מי שעבד שנים בתחום מקצועי מסוים יכול לייעץ לעסקים קטנים או ללוות צעירים בתחילת דרכם. גם מי שמוגבל בתנועה יכול להתנדב, למשל בשיחות טלפון עם אנשים בודדים אחרים.
ההתנדבות יוצרת שגרה, סיבה לצאת מהבית וקשרים טבעיים עם מתנדבים אחרים, שלעתים הופכים לחברויות של ממש.
טכנולוגיה כגשר
הטלפון החכם, שנראה לפעמים מאיים, יכול להיות כלי מצוין להתמודדות עם בדידות. שיחות וידאו מאפשרות לראות את הנכדים שגרים בעיר אחרת או בחו״ל, קבוצות ווטסאפ משפחתיות מאפשרות להיות חלק מהיומיום, ויש גם קבוצות ופורומים של תחביבים ותחומי עניין.
מי שלא מרגיש בנוח עם הטכנולוגיה יכול ללמוד. מתנ״סים, ספריות ועמותות רבות מציעים קורסים מותאמים לגיל השלישי, ונכדים בדרך כלל שמחים מאוד ללמד. חשוב רק לשים לב לבטיחות ברשת ולהיזהר מהונאות.
עם זאת, הטכנולוגיה אינה תחליף למפגש פנים אל פנים. היא משלימה אותו, ועוזרת לשמור על קשר בין המפגשים.
גם הגוף משפיע
לפעמים הבדידות נובעת ממגבלות פיזיות: קושי ללכת, ירידה בשמיעה או בראייה, חוסר בתחבורה נוחה. ירידה בשמיעה, למשל, גורמת לאנשים רבים להימנע ממפגשים חברתיים כי קשה להם לעקוב אחרי שיחה. בדיקת שמיעה והתאמת מכשיר שמיעה יכולות לשנות את התמונה לגמרי.
כדאי גם לברר אילו שירותי הסעה קיימים ברשות המקומית או בעמותות, ואם יש זכויות או הטבות שיכולות להקל על היציאה מהבית.
מתי לבקש עזרה
כאשר הבדידות מלווה בעצב מתמשך, בחוסר עניין בדברים שפעם שימחו, בשינויים בשינה ובתיאבון או במחשבות קשות, ייתכן שמדובר בדיכאון, שהוא מצב רפואי שאפשר לטפל בו. חשוב לפנות לרופא המשפחה, לעובד סוציאלי או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. גם בני משפחה שמזהים סימנים כאלה אצל הורה מבוגר צריכים לעודד אותו לפנות לעזרה ולא לחכות.
בדידות בגיל השלישי אינה גזירת גורל. שמירה על קשרים קיימים, הצטרפות לקהילה, התנדבות, שימוש נבון בטכנולוגיה וטיפול במגבלות פיזיות, יכולים להחזיר תחושת שייכות ומשמעות. ולפעמים, כל מה שצריך כדי להתחיל הוא שיחת טלפון אחת.
