12.9.66
מכונית רנו 4 עם 5 דלתות; רק שופרא דשופרא בסופרסל; שמור חלק זה אצלך לביקורת; משולש שחור בולט על פתק צהוב; רק קח והיא שלך – וכל אלה בתמורה לקניית מצרכים בסך של 10 ל"י, באחת מחנויות הסופרסל.
יש להודות על האמת: מאז נפתחה רשת הסופרמרקטים והסופרסולים, נעים יותר לקנות וקונים יותר וקניה היא גם כעין בילוי נעים תוך טיול בחנות ממוזגת שאווירה קר בקיץ וחם בחורף, ומוזיקת-רקע מנעימה את הטיול בקצב המנגינה, כשמלפנים נוסעת לה עגלה עמוסה כל טוב שאת דוחפת לפניך בעדינות.
מגלים מדי פעם מוצרים חדשים אם במזון ואם בכלי בית ומכשירי עזר שונים. מאכלים מוכנים ישר לפה. אצטבות מלאות של תבלינים מגוונים שיפרו את טעמו של האוכל במטבחים רבים, שלא ידעו על אודותם קודם לכן. וזה שבוכים קצת ליד הקופה כשזו רושמת ורושמת במהירות חשמלית מסחררת – זה כבר עניין אחר. להמתקת רגע קריטי זה, ולהגברת ייצר הקניה, ממציאה הנהלת הסופרסל כל מיני פרסי פרסים, במודעות ענק על הקירות, בחלונות הראווה, ליד הקופה, בעיתונות וברדיו.
אמנם זהו "טריק" מסחרי, ולא חדש. המציאו אותו כבר לפני הרבה מאוד שנים בחנויות הגדולות בחו"ל ואף בחנויות הקטנות שלנו. אבל לגבי הקונָה זהו עניין רציני והיא מקבלת אותם ברצינות גמורה. פעם משתתפת בהגרלה על המצאת סיסמות, פעם אחרת פותרת תשבצים ביחד עם המשפחה, למען השתתפות בהגרלה של מכשירי טלוויזיה, נסיעה לחו"ל ועתה – מכונית.
מכיוון שהסיכויים לזכות בהגרלה כלשהי גדלים עם מספר הכרטיסים ש"קונים" – משתדלת עקרת בית לא אחת, להגדיל את קנייתה לשלושים, ארבעים לירות ויותר, בתקווה שתקבל, נוסף למצרכים, כמובן, גם תלושי הגרלה בהתאם: תלוש לכל עשר ל"י.
אבל הגיון פשוט זה אינו מתקבל על דעת הנהלת הסופרסל והיא מסרבת להעניק לקונה מעל לסכום 10 ל"י, יותר מהגרלה אחת. וכל הטענות והמענות לא יועילו.
ניסינו להתווכח עמם, אך לשווא. ואז "נפלנו" על המצאה. בפעם הבאה כאשר נקנה ניקח עמנו שרשרת כיוון שנגיע לקניה ב-10 ל"י, נעמיד את העגלה בצד ונתחיל למלא עגלה אחרת. אם נקנה ב-50 לירות – תעמודנה לפנינו חמש עגלות; בשמונים – שמונה; במאה – עשר. אחר כך נחבר את העגלות, נפעיל את המוטור וניסע לקופה. כל עגלה תקבל את החשבון שלה עם תלוש ההגרלה שלה; ובשביל כל אחת נשלם בנפרד, כמובן.
הקופאית תצא קצת מכליה? – שתכעס על הסופרסל. איש מלבדנו לא יוכל לגשת לקופה? – אותה התשובה. וזה עוד כלום. תארו לעצמכם כי גם הקונים האחרים יילכו בדרכינו. איזה מראה מעניין יהיה לסופרסל: מלא עגלות דוהרות קדימה, חמש, שש, שבע עגלות, ואדם אחד דוחף אותם. על חמישים עגלות – חמישה, שישה קונים.
לאלה שהשיטה אינה נראית להם, יש הצעה אחרת, והיא: קונים ב-10 ל"י, מפסיקים את הקניה, רצים לקופה, עומדים בתור, משלמים, שמים את החבילה למשמר; חוזרים לחנות, דרך הדלת עם העין החשמלית הנפתחת מאליה, קונים ב-10 ל"י, רצים לקופה וחוזר חלילה. זהו בילוי ליום שלם.
יהיו לכם הרבה הגרלות. כוח הקניה שלכם אולי יֵרד, אולם כוח הכניעה של הנהלת הסופרסל, גם לו יקרה משהו. הסיפור שלהם כי הם ליברלים ורוצים הזדמנות שווה למעטי יכולת ורבי יכולת קניה, שיספרו אותו למישהו אחר. את כל ההגרלות האלה וההנחות האלה והפרסים האלה – עושים כדי להגביר את הקניה. אלה הם פתיונות, לבושים במעטה של רצינות. נוסף לכל אלה, מה אכפת לסופרסל אם יהיו יותר משתתפים בהגרלה. איפה השכל הישר שלהם? אלא אם כן הם רוצים לקמץ על הדפסת תלושי ההגרלה...