18.8.61
שתי הילדות הילכו וידיהן שלובות. האחת שחרחורת ומתולתלת, השניה – בהירה כפשתן, כששני סרטים צבעוניים מרקדים על צמותיה. קטנות היו הילדות, כבנות תשע, עשר. הן הילכו בשולי הכביש הצדדי, האחת על החול, השניה על הכביש כי המדרכות ברמת-גן מצויות רק ברחובות הראשיים, הרחובות האחרים, ביחוד אלה שבשיכונים, עדיין מצפים. הכביש היה ריק מתנועה ומשאית גדולה עברה לידן, קרוב-קרוב, כאילו לא השגיח הנהג בשתי הילדות הקטנות.
המשאית נעצרה בחריקה לפניהן ומתוכה יצא נהג כבד-גוף. הוא התקרב אל השתים בחיוך שועלי על שפתיו – חיוך מתוק המבשר רעות. לו אך ידעו הילדות התמות שיש אנשים המשתמשים ביופי לצרכים לא כל כך יפים.
"כואב לך?" שאל הנהג במתק-שפתיים את הילדה עם הסרטים.
"לא. לא כואב. האוטו רק נגע בי."
אז עכשיו יכאב לך" – אמר – וסטר על לחיה ועל ראשה הפעוט, ביד מגושמת.
"למה אתה מכה אותה? הרף!" נזדעקתי.
"גברת" – סינן "שליט הכבישים" מבין שיניו – "שתדע לה איך הולכים על כביש. הדרך היא שלנו. אילו הייתי הורג אותה, הייתי אני יושב בבית הסוהר ולא את. ואל תדחפי את האף שלך לעניינים לא לך."
*
יצאנו את ירושלים ביום לוהט. שבעה נוסעים מיוזעים ישבו דחוקים בתוך המונית, כמצוות הימים האלה. אך התניע הנהג את המכונית, פתח את הרדיו וזה, מבלי להתחשב בחום הלוהט של שעת צהרים, עוד הגביר את החום בלהט מהלך המשפט. מתוך רמקול ישן, שהיה תלוי ליד המושב הקדמי בקעו קולות מחרישי אוזניים.
"התקנתי את הרמקול באופן מיוחד בשביל המשפט," הסביר הנהג.
במכונית ישבו תיירים אחדים, נוכרים, שהעברית ודאי היתה זרה לאוזניהם. חשבתי לתומי, שלמרות חשיבות המשפט ועל אף העניין הרב שהכל מגלים בו, מן הנימוס היה, לו שאל הנהג את נוסעיו, אם נוטים הם להאזין לו. סוף-סוף השעה שעת צהרים, והנסיעה בשעה זו איננה מסע תענוגות.
כך הרהרתי ברגעים הראשונים לנסיעתנו, ואחר כך שקענו כולנו בהקשבה דרוכה. כשהיינו עוברים בין בתים וקול רדיו כמו גווע, היינו מבקשים מן הנהג שיגביר את הקול. ואילו הזרים היו חוזרים ושואלים: "מה הוא אמר?"
ובינתיים אזלו הסיגריות שלי וביקשתי מן הנהג שיעצור ב"מפגש שמשון" כדי להצטייד בהן מחדש.
"לא!" אמר זה בתוקף והגיש לי את חפיסת הסיגריות שלו.
משהגענו לצריפין, ירד אחד הנוסעים ונכנס נוסע חדש – חייל.
"כמה עלי לשלם?" שאל.
"לא כלום. הנוסע הקודם שילם עד תל אביב."
הסמל הביט בנהג פעם, פעמיים, משך בכתפיו ואמר:
"חם היום!"
האם ייחס את טוב לבו של הנהג לחום?
ואני הוצאתי את פנקסי הקטן ורשמתי בו את שם הנהג המוזר, כפי שנקבע בלוח שלפניו: "אברהם גרוזניק, טקסי 'קשר', גבעת רמב"ם."