4.2.70
שישו ושימחו בנות ישראל. ויישר כוח למפלגות הדתיות, למפלגות העבודה שומרות המסורת ולכל הכנסת כולה, על שהחליטו כפי שהחליטו. צריך לעשות הכל כדי להקשות על הנכריות הללו ולמנוע מהן חטיפת הגברים שלנו. וכי חסרות בנות יהודיות טובות מראה, חטובות רגלים, ובהירות שיער שיצטרכו לרעות בשדות זרות?!
"ג'נטלמנים תמיד ביכרו בלונדיניות, אבל נשאו להם ברונטיות" – כמו במחזמר. אז מה פתאום שיניתם מדרככם. כלום לא ג'נטלמנים אתם?! ובכלל – האם שכחתם שארצנו הקטנה נאבקת על קיומה ויש בה מלחמה. שכאן, בארץ החמסינים, שנות חייו של הגבר קצרות משנות חייה של האשה העבריה המצויה. מעט לכם אלמנות צעירות וגם זקנות. מעט לכם גרושות. עוד צריך שעם ישראל הכאוב יכרע תחת עומס הבתולות הזקנות היושבות מול הטלוויזיה, כמו באנגליה. ועוד באקלים כשלנו...
הידד לרבנים ששמו בראש דאגתם "מצוות הכנסת כלה". המצווה הזו קיימת רק לגבינו. נכריות, החוצה...
ועוד טעם מילא את לבי שמחת אין-קץ. טעם הדעת. ראו: כל התורה, כל החוקים, כל הדינים, כל התפילות, כל המצוות נכתבו, כידוע, על ידי היהודים – כלומר – על ידי הגברים שבעמנו. נכון? וכיוון שאדם קרוב לעצמו, אז כשהוא מנסח חוק הוא מנסח אותו באופן שיהא נוח לו. וכך יצא שלהם, לגברים מותר היה לשאת ארבע נשים בבת אחת, ואנחנו – אם שמנו עינינו בעוד גבר, אחת היתה דתנו – למות. ועוד באבנים. ו"לא תחמוד" נקבע רק בקשר לאשה נשואה לאיש אחר. אחת שאינה נשואה – מותר לחמוד. וגם בימינו – אם נחלה, חלילה, מותר לו, לבעל, לשאת אשה נוספת על פנינו. לנו – לא. הם שוחטים, הם מקדשים, הם מגרשים, הם מלים, הם נימולים (מוותרות על התענוג...) ובכלל – הם עושים חיים משוגעים. העולם שלהם. בזה ובבא. ואם תהיי ילדה טובה תוכלי לשבת להדום רגליו. אז מה קרה שלפתע פתאום וויתרו על היפה והיקר בחיים, על ילדים, והחליטו שילד יהודי הולך רק אחרי אמו, כי לעולם אין לדעת מי אביו. כך הם החליטו. ואני יודעת למה. רצו להפיק מזה טובת הנאה. רצו להשתמט מדמי מזונות. לא ילדי. לא אני חייב לפרנסו. מה? כבר אז, בימים ההם, ליד הר סיני, פחד הגבר היהודי, העברי (היינו הך) כבר אז קיבל את הקומפלקס של הגבר האמריקני המתוסבך הפוחד פחד מוות מ"אלימוני".
אז אם כבר כך, גבירותי, ננצל את ההזדמנות עד הסוף. הילדים – רק שלנו הם. ורק אלה שנולדים לנו (אין ברירה אחרת) ולא חשוב מאיזה אב, יהודים הם.
וילדים שלנו הם ויקראו על שם המשפחה שלנו. של האם. רבותי הדיינים – היו עקביים עד הסוף...
ואנחנו נקים כאן שלטון מטריארכלי פאר העולם. ראש ממשלה כבר יש לנו – את תיק הביטחון נשאיר בידכם. מלחמות, לכם. לא לנו. אנו נעסוק באמנויות ובאמונות יפות. תיק החוץ בידי אבא אבן. וכי כמה אבות יש... ושימו לב. לנו לא יהיו בעיות מיהו יהודי.
לשיפור הגזע ורענון דמו נביא קצת בהירי שער. אנחנו נזכור ש"ליידיס מבכרות בלונדינים, אך נושאות ברונטים", גם לא נדרוש מהם להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. מי הם בכלל. יעשו את שלהם.
ואתכן, בנות בהירות שיער ותכולות עיניים, ואתכן רותיות חמודות – הסליחה. הבחורים שלנו באמת חמודים. והם בעלים טובים. ואנחנו מבינות אתכן. אבל מה אנחנו אשמות. עכשיו חברה מודרנית ודמוקרטיה ואין חשק שתעשו לנו בעיות ותלדו לנו איזה בן-דויד חדש שירצה במלוכה.