21.4.61
"את מכירה את דוקטור בר?"
"אם אני מכירה את הדוקטור?! מי לא מכיר אותו?!"
"למשל, אני לא מכירה אותו."
"אז אל תספרי את זה לאף אחד. אני מייעצת לך. לא ייתכן להיות אדם מן החברה ולא להכיר את הפרצוף הזה. זה בהחלט יפחית מערכך. אני, כשלעצמי, אף פעם לא סבלתי אותו. איזה טיפוס מונגולי יהיר. היה לו פרצוף של מרגל. זהו. של מרגל סרטים."
"את תיכף ראית את זה?"
"בטח. ועל כן, זה בכלל לא עלה בראשי. בחברה של היום, הלא הכל בנוי על אי-אמון והעמדת-פנים. אז אם אתה מפלצת – התנהג כמו מפלצת. אז לא יאמינו לך ויגידו עליך, שאתה צדיק הדור. אם אתה רוצה לבגוד באשתך ושאף אחד לא ידע – תסתובב עם נשים אחרות בחוצות ובבארים, נשק אותן בפרהסיה – ואז אתה סתם אדם חברותי. ואם אדם רוצה להיחשב לפטריוט – שיתנהג כמו מרגל; יגידו עליו שהוא בעל אוריינטציה עצמית ונועזת ואוהב את העם והמולדת."
"בחיי שאת צודקת. זה מזכיר לי את מה-שמו-שם, הצייר הפורץ הנוצץ. מעניין איך ששוכחים שמות של גיבורי-סנסאציות. זה משום שההיסטוריה לא סובלת אותם. ובכן, פעם סיפר לי בנציוני, נכון – שמו היה בנציוני – שקראו לו למס הכנסה וחקרו אותו על מקורות הכנסתו, ובעיקר על המקורות לחיי הרווחה שלו. "הם כל כך הציקו לי" – כך סיפר – "עד שאמרתי להם: אני גונב! האם גם מגניבה חייב אני לשלם מס?!"
פקיד השומה התנצל וממש ביקש את סליחתו, על שהוציא אותו מכליו. זה היה חודשיים לפני מעצרו בשעת פריצה, כשכל כליו איתו.
"חה חה חה! תגיד את האמת – ואתה בטוח שלא יאמינו לך. לפני ימים אחדים פגשתי את "אהבתי הראשונה" והוא הזמין אותי להצגה יומית. ישבנו בחשיכה והחזקנו ידיים היה נפלא נורא. בעצם, איזה דבר רע עשיתי? שום דבר. אז כששאל אותי בעלי, איפה הייתי" – אמרתי לו, "שעם בחור חמד בקולנוע. 'טמבל מתוק שכמותך', הוא אמר לי ולחץ את ראשי בעיני-עגל מלאות אמונה."
"בדיוק כך סינוור 'פרח הבר' שלנו את עיני "הזקן."
אתן יודעות איך התגלה כל העסק? ובכן הזקן, כמו מדי ערב ערב, בזמן האחרון, שנתו נדדה. הוא פתח את "קול קהיר" ושמע את "פרח הבר" משדר פרטי שיחה סודית. הוא התרגז נורא וצעק "סובבוני בכחש" והודיע מייד לשירותי הביטחון. אז הם הודיעו לו, שהם כבר אמרו לו את זה לפני שנה.
- מניין את יודעת?
- אומרים שהיה בעיתון, - מה שמעניין, שה"זקן" הסכים שיפרסמו בעיתון שהוא הוזהר מראש. זה מראה שישנו קרע בין שירותי הביטחון לבין ה"זקן".
- שטויות. זה מוכיח על דמוקרטיה אמיתית וחופש עיתונות ומצפון.
- הבחורה הזו חיה על הירח. מאז פרוץ-הבית-השלישי קיים חופש עיתונות על הנעשה בישראל – בחוץ לארץ. בחיי שאני כועסת עליהם. לא יכלו לחכות עד אחרי יום העצמאות?
- חפשי טאקט אצל העיתונאים.
- איפה אתם מבלים את יום העצמאות?
עוד לא החלטנו. אולי נצליח להשיג כרטיסים למשפט המפלצת ההיסטורית בירושלים, אולי ייפתח משפט המרגל, ואולי דווקא לא נהיה לאומניים ונלך לשמוע את "הרצח ברפואה". חסרים אירועים!
- ובכן, חג שמח ותבלו בנעימים.
- קל להגיד. ישראל הקטן נכנס לעול המצוות בפיקוחו של "קצין המבחן". זאטוט כזה וכל כך הרבה נחת. מי שהיה לו שכל, נסע לקפריסין לחוג את חג עצמאותנו.