14.7.61
איך מכינים כבד קצוץ משובח? – לוקחים חמישים קרם שמרים; שתי ביצים קשות (אם אין לך ביצים טריות, השתמשי באבקה), בצל גדול (אם אין לך בצל יבש השתמשי בבצל ירוק; אין לך ירוק – השתמשי בבצל מיובש שמחלקים בחלוקה; אם אין לך בצל מיובש, השתמשי – השתמשי בדמיון), כוס מים (זה יש לך!) ארבע כפות שמן (אם אין לך שמן...). מה עשינו כשלא היה שמן?
איך שהימים חולפים. כשפותחים וקוראים את סודותיה של דפנה מור ושות' אני נתקפת געגועים עזים. ממש כך! אני מתגעגעת לימים של "במקום" אז יהיה לנו ערך – לנו לנשים בעלות הדמיון. איך היינו משתמשות בו, בדמיון, מחוץ לכל קיצוב ונקודות, איך, איך איך!
עכשיו זה קונץ להכין אפרוח צלוי, קרפיון ממולא, או רגל קרושה? (אם רק יודעים איך). עכשיו זו חכמה להמליץ על כבד של אישה?! קונץ היה להכין את הכבד הקצוץ, שאני מזכירה לעיל, אמרו – באותם הימים – שאין כשמרים לשמירה מפצעי-הבגרות. אותם פצעי-נעורים שכה סבלנו מהם באותם הימים, בטיפשותנו הרבה רק עכשיו, כשחלדנו לפרוח בפריחות למיניהן, אנו רואים עד מה יפים היו אותם פצעים מציקים, שכבד-השמרים אמר לרפאם.
אמנם, באותם הימים (ואיך עכשיו?) אמרו לנו, שישנם עוד אמצעים לריפוי פצעי-בגרות... אמרו – וניצוץ מרושע, יודע סוד-חיים, היה מתחייך מעיני בעלי הניסיון. אבל זה היה בלוף. "הכבד" היה הרופא הגדול והבלעדי וכמו כל רופא – "הבין מחלה" (כמו שאומרים באידיש). רק היית מריח ממנו וכבר שבעת.
לאמי היתה ידידה שהפליאה בכבד הזה. רחל השחורה – קראו לה. אמנם שערה היה בהיר – ולמה קראו לה השחורה? לא ידענו. אבל תדעו זאת מיד.
"איך את מכינה את הכבד הזה עם הריח הנפלא הזה של כבד ממש?" היתה אמי מתחננת לפניה – אך היא שמרה על סודה מכל משמר, ולא גילתה. עד שפעם קמו עליה הנשים. שבנות "מתפצעות" להן – ואמרו שלא יזוזו עד שתגלה ודי.
והיא אמר להן את המתכון. "לוקחים סיר אלומיניום... מטגנים... אם אין לך אז..." וכו' וכו'. לקחו סיר אלומיניום טגנו מה