27.10.72
על ראשית ימי קליטת העלייה מברית המועצות סיפרה ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר, באחד הכנסים שעסקו בקליטת עלייה: קיבוץ ותיק חיכה לבוא קבוצת נוער עולה. היו אלה ראשוני העולים מאחורי מסך הברזל, כפי שנקראו אז – והקיבוץ רגש. הלכו אל קבוצת צעירים שהתגוררו במגורי-רווקים וביקשו מהם לפנות את חדריהם למען הצעירים העולים.
בלי אומר עזבו בני המשק את חדריהם היפים ונדדו לצריפים מרוחקים. השאירו את מיטותיהם, את כונניות הספרים, הווילונות וכל אותם "אוצרות" היקרים ללבו של בן קיבוץ, כדי להתחיל "לבנות חדר" מחדש.
בערב שבת הגיעה קבוצת הנוער העולה ונתקבלה בחמימות רבה. ישבו לסעוד יחד עם כולם, ליד שולחנות מכוסים במפות לבנות, שרו יחד עם כולם ובסוף יצאו בני המשק במחולות. קמו העולים ורצו להצטרף לזוגות הרוקדים.
"זה לא! – אמר בן משק אחד ועמד מריקודו – בשעה שאני רוקד, איני קולט עליה..."