28.8.70
ההרצפלד של המפד"ל
השמחה היתה עוד טריה מאוד. השר השלישי בדרך מטעם המפד"ל, שיושבע ביום השני בכנסת, היה עוד בבחינת סתם אדם (למרות היותו עד כה סגן שר החינוך...). אדם לבבי מאוד, פשוט הליכות, ונרגש מן הכבוד והאמון שניתן בו ומן השינוי שעומד לחול בחייו, במעמדו, בתפקידו.
חזני מצטרף לממשלה שעל שכמה רובצת אחריות היסטורית-גורלית לעתידם של העם והמדינה, כמו שלא רבצה על שום ממשלה אחרת בתולדות הימים הקצרים של המדינה. הניתוח שאנו עומדים לפניו, או עלולים לעמוד לפניו, בגוף החי של המדינה ושל בניה הוא. והממשלה הזאת תצטרך להיות נבונת-דעת כיצד לנתח ושלא תתקיים בנו חלילה המימרה הנוראה שהניתוח הצליח אבל החולה מת..."
וחזני יודע, יודע היטב, ששמחתו האישית כבולה ובא עמה נטל של אחריות אישית ותנועתית לכל החלטה שתתקבל ושלא תתקבל בממשלה הזאת. הוא בא במקומו של מנהיג התנועה שלו, השר משה חיים שפירא ז"ל, שהיה ידידו בנפש ואדם נערץ עליו, על התנועה, על המדינה, והוא יודע שמצפים ממנו, להיות אם לא בן דמותו של שפירא, הרי לפחות ממשיך דרכו.
הראש המכסיף של חזני נשען אל כף ידו, שעה שאנו יושבים מולו, בביתו אשר בתל אביב. והוא אומר ספק לי, ספק לעצמו: "שנים רבות תעבורנה עד שיצמח בתוך התנועה מנהיג בשיעור קומתו של שפירא. ועל כן, איני רואה שיעמוד עתה מישהו במקומו של השר המנוח, מישהו שאפשר יהיה לקרוא לו "מנהיג התנועה". בתקופה הזאת, אני חושש, לא יהיה לנו מנהיג ולא מנהיגות, אלא בראש התנועה תעמוד הנהגה קולקטיבית, ואני נתכבדתי להיות חלק ממנה..."
*
שאלתי את חזני איזה תיק היה מבקש להחזיק.
"הייתי רוצה בתיק כלכלי רציני. אני כלכלן ומכאן אני מאמין שהייתי יכול לתרום בשטח זה הרבה. אם אני כלכלן טבעי? (הוא צוחק) אני מבין בזה. עוסק בזה כבר הרבה שנים, ומתוך העבודה הלכתי גם ללמוד בצורה סדירה. למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים וגם בלונדון, ואם יהיה לי מעט פנאי, אוכל לסיים את העבודה שלי כדי לעמוד בבחינות לתואר שני."
מתוך שאתה מעוניין בתיק כלכלי, האם יש להבין שאתם מוכנים לוותר על משרד הפנים? שאלתי.
"לוותר על משרד הפנים?! לעולם לא!"
"נכון," ממשיך חזני, "זהו משרד עם הרבה טרדות. אבל זהו משרד שביכולתו לשמור על היותנו יהודים. זהו משרד שכל זמן שהוא בידנו, בידי המפד"ל, נדע לשמור על איזון בחברה. נדמה לי, ולא רק נדמה, שרק אנחנו יכולים למנוע התנגשות חריפה שבעקבותיה עלולה החברה היהודית להתפרק. התיק הזה, פרט לזמן שרוקח היה שר הפנים ואחרי כן בר יהודה, היה תמיד בידי המפד"ל. וכשלא היה בידנו התחילו לחטט בעובדת קיומנו. במהותנו. וצפה ועלתה הבעיה המכאיבה בזאת שעלולה היתה להביא עלינו שואה, 'מיהו יהודי?'. כאילו אין לנו מסורת, היסטוריה, אין מקורות, אין תורה שניתנה בסיני."
"ובכן, אתם מוכנים לוותר על תיק הסעד או על תיק הדתות? גם על תיקים אלה לא יוותרו; יש להם תיאבון טוב, לאנשי המפד"ל." אני מעירה, "כי כמעט כל חיינו האינטימיים מופקדים בידיהם, ולמן היום שאדם נולד ועד יום מותו, חי אדם בישראל כפי שמפד"ל חושבת שצריך להיות..."
"לא כך," מתרעם חזני בלי תרעומת. מתרעם, הייתי אומרת, בנחת בדרך ארץ. "יש חוק בארץ הזאת, חוק הנקבע על פי הרוב שבכנסת. אנחנו שומרים על החוק הזה, אנחנו מבצעים אותו, ומנסים לפרשו בצורה שלא תפגע באשיות היהדות ועקרונותיה ויתקבל על דעתו של אדם בן זמננו, אבל הכל בגבולות ההלכה."
"אם אינכם מוכנים לוותר על שום תיק משלושת התיקים, כיצד רצית להגיע לתיק כלכלי. אתם רוצים בתיק רביעי?"
"חלילה. רציתי בתיק כלכלי כהפקדה, אני מקווה, מקווה מאוד, שתיקי גח"ל לא יחולקו לצמיתות אלא יופקדו בידי שרים כמשכון, עד אשר תשוב גח"ל לממשלה. אני מתפלל לשובה."
"אם ימונה סגן שר למשרד שאת תיקו תקבל, האם תסכים שיהא זה איש ממפלגת העבודה למשל?"
"חלילה. סגן שר צריך להיות בעל השקפות כשלי. עוזר לי. כיצד אסכים לאדם ממפלגה אחרת, שהשקפותיו שונות, שאינו שומר מסורת, למשל?"
"וכיצד הסכים לכך אלון, שהיית סגנו?"
"כי תיק החינוך הוא שונה. יש מעמד מיוחד בחוק לחינוך הממלכתי, לחינוך הדתי, הנובע ממתן זכויות מיוחדות לכיבוד רצון הורים, שילדיהם יחונכו ברוח המסורת. והניסיון הוכיח – היתה הרמוניה מלאה בין יגאל אלון וביני."
*
איך שהוא התגלגלה השיחה לשני האלז'ירים, ואם צריך ואם לא צריך להחזירם. "צריך להחזירם, - אמר חזני, - אבל רק אם יוחלפו בשבויים שלנו. ומה לא יעשה יהודי כדי לפדות שבוי. ימסור נפשו, יתרושש ויפדה. אם יובא עניין זה להכרעה כאשר אשב בממשלה אני אצביע בעד החזקתם. לא יאונה להם כל רע, ניתן להם יחס, מעדנים אפילו. אבל לא נחמיץ הזדמנות כזאת לשחרר את שבויינו. זו לא הדרך בה נוהגת מדינת ישראל? נכון. מדינת ישראל לא תחטוף, לא אנשים ולא מטוסים. מדינת ישראל תנהג רק לפי החוק. והחוק של מדינת ישראל, ושל כל מדינה בעולם, אינו מחייב להחזיר נתיני אויב, אפילו הם חפים מכל פשע. והלא ידוע שלפחות אחד מהם ידיו אינן נקיות. מעורב הוא, מאוד, בחטופי המטוס של אל על ובמיקוח על החלפת שבויים שלא היו בני אלז'יריה. אני רואה בבואם הנה של שני האלז'ירים אות. הם לא הגיעו סתם. ההשגחה שלחה אותם. בעזרתם ניתן יהיה לקיים מצוות פדיון שבויים ו"מצווה שבאה לידיך אל תחמיצנה."
"קוראים לך הרצפלד של המפד"ל", נכון?
"לכבוד לי הכינוי הזה..."