27.12.65
התבשרנו על ידי עיריית תל אביב על הכנסת תלבושת אחידה לכל בתי הספר התיכוניים והמקצועיים בת"א ויפו – מיד לאחר חופשת החנוכה, כלומר – מהיום.
באותה הודעה נאמר כי התלבושת תוכננה על ידי ועדה מיוחדת (שעבדה שנה על הכנתה), שהיא עשויה מטיב מעולה – וכי מחירה עממי (מידה בינונית מס' – 40-42, 24 ל"י מכנסיים, חצאית 22.5 ל"י, חולצה עם שרוול – 16.75 ל"י).
ועוד נאמר באותה הודעה – שהכנת התלבושת האחידה נמסרה ליצרן לפי מכרז ("הנשר" הלבשה בע"מ) וכי היא תימכר בשלוש חנויות בלבד של "המשביר לצרכן."
ייתכן – שצריך לברך על הנהגת לבוש מסויים לתלמיד תיכון ומקצועי, לנערים ולנערות המתבגרים שלא תמיד יודעים כיצד ואיך להתלבש ומהי דמות נאה לתלמיד. אבל למה אחידות? למה לא ליצור 2-3-4 דגמים שמביניהם ניתן יהיה לבחור לפי טעמו האישי של הקונה ולפי ההולם אותו ואת צרכיו. למה להכניס גם את הנוער לתכנית השיגרה. פרצוף אחד לכל בתינו הקופסתיים, פרצוף אחד לכל ערינו. פרצוף אחד גם לילדינו. כאילו יצאו מתבנית אחת. כאילו נוצרו בשיטת הסרט הנע, בשיטת ייצור המוני – ייצור המוני תרתי משמע.
אך נניח לצד האסתטי ונדבר קצת על הצד האתי.
כיצד מתארת לעצמה העירייה, יוכלו תלמידי בתי הספר לקנות לעצמם את תלבושתם האחידה, בשתי חנויות בת"א – ובחנות אחת ביפו (לפי מספרים רשמיים מספר התלמידים בבתי ספר תיכוניים ומקצועיים מגיע לתשעת אלפים. שלושת אלפים תלמידים לחנות?. האם כדי לקנות לעצמם את התלבושת העממית, שתעלה לכל תלמיד לפחות 160 ל"י בשנה, כי דרושות שתי מערכות לקיץ ולחורף, אם כי העירייה מודיעה שאין זו חובה, ואפשר לקנות מערכת אחת בלבד. וכשזו תתייבש על החבל?...
האם כדי להוציא את הסכום הנ"ל, אפילו בהדרגה, חייבים התלמידים וההורים לעמוד גם בתור. חישבו – תלבושת צריך גם למדוד. כמה זמן תארך כל קניה?
אני מסוגלת להבין שתלבושת אחידה מוסרים לתכנון ולתפירה לפי מכרז, כדי להשיג מחיר זול יותר וטיב מעולה יותר, אף כי הדבר נתון בספק, ואפילו ספק רב. מה אכפת להחליט על דגם ולתתו לייצור לכל דיכפין. המחיר יירד בוודאי והטיב לא ירד – לא בתנאי תחרות.
אבל נניח שטובת האחידות הנכספת, והשוויון המוחלט עמדו לנגד בעלי הרעיון בזמן מסירת ההזמנה ליצרן, "הנשר" הלבשה בע"מ, אך מה טובה תצמח לתלבושת או לצרכן ממכירה מונופוליסטית על ידי פירמה אחת, אפילו תעשה בשלוש מחנויותיה?
והשאלה השניה – מדוע יקופחו כל סוחרי המלבושים, קטנים כגדולים, שהם אזרחי העיר הזאת ונושאים בעול מסיה במידה שווה עם "המשביר", אם לא גדולה ממנה? מדוע תימסר עיסקת מכירה של אחד וחצי מיליון לירות רק – לפירמה אחת?!
פנינו למזכיר התאחדות הסוחרים בתל אביב וביקשנו לשמוע מה בפיו:
מה! זעק לתוך שפופרת הטלפון – אני לא יודע מכל העניין הזה. אני הולך להבריק מיד לראש העיר. זוהי שערוריה...