20.8.60
אם במזיד או סתם בשגגה, שלוש פעמים הודיעו ביום ג' ב"קול ישראל" כי שר האוצר, מר לוי אשכול, "ייצא בדרכו לישראל מחר", כלומר יבוא ביום ד'. על כן לא עטו עליו עיתונאים, בהגיעו בשעה 10:45 בלילה לנמל התעופה בלוד. איש מן העיתונאים, לבד מן המקורבים למלכות לא ידע על בואו.
משעה 10 בערב היה אולם שדה-התעופה מלא מפה אל פה, ומגרש החנייה שלפניו, דמה לשוק בינלאומי של מכוניות הדורות. מנהיגי מפא"י, עובדי משרד האוצר הבכירים, וסתם נספחים, ציפו לבוא האיש אשר תולים בו תקוות כה רבות ליישוב ה"פרשה", או לפחות לכיבוי התבערה. בלטו הקרחות המפורסמות והבלוריות המכסיפות של אנשי "הגוש", שישבו ליד שולחן נפרד והמתיקו סוד.
מן "הצעירים" נראו פה ושם אחדים – בטרם נחת המטוס. אחר כך הם נעלמו. שמעון פרס לא היה נוכח כלל, ואילו משה דיין הסתלק אחרי דקות נימוס ספורות, עת מסר לוי אשכול שיחה לכתב "קול ישראל".
אך גמר לוי אשכול ללחוש למיקרופון, ובטרם הספיק לשתות ספל קפה ולהחליף מלים ספורות עם בנותיו, הקיפו אותו אנשי "הגוש" במעגל צר. הם לחשו רחשו משהו, והוא "נחטף" על ידי אלמוגי ופנחס ספיר, הוכנס למכונית, ובן-רגע נעלמה השלישיה (כולל הנהג), במהירות הראויה לקנס, לאי שם בתל-אביב.
היחיד שנהנה מאוד מקבלת הפנים החפוזה היה בעל מסעדת שדה התעופה. הכיבוד ששולם בעדו מראש, חזר כולו למטבח. איש לא הספיק לטעום ממנו.